כוחה של שגרה

מטרות:

1. החניכים יבררו יחד מהן נקודות החוזק והעוצמה של כל אחד מהם.

2. החניכים יגדירו ציפיותיהם ממפעלי הקיץ בתנועה ובשבט.

 

מהלך הפעולה:

בעת שהפעולה נכתבת נדמה שסוף-סוף תתחיל עבור ילדי ישראל חופשת קיץ שגרתית ושקטה. זו הזדמנות להעצים את חניכינו ולבנות עימם תיאום ציפיות לקראת הפעילות העתידה להיות בשבועות הקרובים יחד.

 

עוצמת הפרט…

נחלק לכל חניך בשבט דף נייר ונבקש מהם להעתיק את כף ידם לדף הנייר. לאחר שכולם ביצעו זאת, נבקש מהם לכתוב בכל אצבע, חוזקה אחת שלהם. בסיום המטלה הזו צריך להיות לכל תלמיד רישום של כף ידו ועליה (בכל אצבע) מצוינת חוזקה אחת שלו.

(בשבת ניתן לחלק דף, עליו מוטבע ציור של יד. את החוזקות ניתן לכתוב מראש ולפזר במרכז החדר)

כעת נבקש מן החניכים להתחלק לזוגות (כאן כדאי מאוד לעשות מאמץ להימנע מזוגות של חברים טובים ולנסות לחלקם לזוגות אקראיים יותר). כל בן זוג צריך כעת לכתוב חמש חוזקות שהוא רואה בבן זוגו. נאפשר שקט בחדר (אם לא בשבת, אולי כדאי גם להשמיע מוסיקה שקטה) וניתן לכל החניכים זמן מספק לבצע את המטלה.

לאחר-מכן, נבקש מכל הזוגות לספר אחד לשני מה כתבו זה על זה. במידה ובן-הזוג הוסיף תכונה שלא נכתבה ע"י החניך, נבקש ממנו להוסיף אותה לציור כף ידו.

בסיום פעילות זו נציע לחניכים לשתף בסבב דבר אחד או שניים שהתחדש להם על בן-זוגם או על עצמם.

בסיום הסבב ניתן לומר כי לכל אחד מאתנו יש חוזקות שבמסגרת השבט שלנו ניתן להעצימן ולהפוך אותו לחזק יותר וכל פרט לחזק יותר. נתאמץ במהלך הקיץ לראות בכל אחד את הטוב כמפתח להצלחה ולהנאה רבה יותר.

 

…הופכת לעוצמת הכלל
על-מנת לחזק את הלכידות השבטית ניתן לספר כעת את הסיפור הבא. בשבטים בהם זה מתאים, מומלץ מאוד להמחיז את הקטע ע"י החניכים או ע"י המדריכים:

מעשה באב ששכב על ערש דווי,

קרא האב לעשרת בניו כדי לדבר איתם לפני מותו.

אמר להם האב

"הביאו את חבילת הקש שמונחת ליד ראשי",

לקח הבכור את חבילת הקש וביקש להביאה לאביו,

אך האב אמר: "נסה בני, לשבור את הקשים הללו".

ניסה הבכור לשבור את החבילה, ניסה לכופפה, הפעיל כח רב,

אך הקשים נשארו שלמים.

ניסה הבן השני כאחיו, התאמץ מאד אך גם הוא לא הצליח.

וכך ניסו כל האחים לשבור את החבילה כמצוות אביהם,

ולתדהמתם לא הצליחו.

"אלה וודאי קשים מזן מיוחד," חשב כל אח בליבו,

"הרי קש נשבר בקלות, ואיך חבילה זו לא נשברת?"

לאחר שניסו כל הבנים, ללא הצלחה, ביקש האב את החבילה.

לקח האב קש אחד ושבר אותו, לקח עוד קש ושבר אותו,

וכך שבר את כל חבילת הקש- אחד, אחד.

אמר להם האב:"איך אני שאני חלש הצלחתי לשבור את הקשים

ואילו אתם שכח רב לכם לא הצלחתם?

אלא שכל זמן שהחבילה מאוגדת, אי אפשר לשבור אותה,

אך אם מפרקים את החבילה- בקלות אפשר לשוברה,

כך אתם, בני כל זמן שאתם מאוגדים אי אפשר לנצח אף אחד מכם,

אך אם תפרדו חלילה בקלות אפשר לנצח כל אחד מכם."

 

 

דיון

נדון עם החניכים:

–          מה המסר של הסיפור?

–          מה צריך לעשות כדי להשיג אחדות ולכידות?

–          מהם הגורמים המפריעים ללכידות בתוך קבוצה בכלל ובתוך השבט בפרט?

בתוך הדיון חשוב להגיע לטענה כי לכל אחד ישנם רצונות אחרים ושאיפות אחרות ולכן הם לעתים מתנגשים. כך נוצרת דילמה בין טובתו של היחיד לבין לכידות הקבוצה.

 

תיאום ציפיות

כל חניך מתבקש להגדיר 6 ציפיות שיש לו מן השבט במהלך הקיץ הקרוב / מחנה קיץ / פעילות ספציפית אחרת. (כל מדריך יכול לנסח אחרת את ההגדרה, בהתאם למה שמתאים לשבט שלו).

לאחר 5 דקות נבקש מן החניכים להתחבר לזוגות ולהסכים יחד על 5 ציפיות.

לאחר 10 דקות נבקש מן החניכים לחבור לרביעיות (לחבר שתי זוגות) ולהסכים יחד על 4 ציפיות.

לאחר 10 דקות נבקש מן החניכים לחבור לשמיניות (לחבר שתי רביעיות) ולהסכים יחד על 3 ציפיות.

כעת נחזור למליאה ונבקש מכל קבוצת חניכים להקריא את הציפיות שעליהן הסכימו כציפיות הכי חשובות. (במידה ולא בשבת) נכתוב את הציפיות של כל קבוצה ונקיים יחד שיח כללי כיצד ניתן להשיגן ואת מי מחייבות הציפיות הללו.

במסגרת הדיון הזה חשוב להדגיש כי מילוי הציפיות תלוי בהם ובנו, לא פחות מאשר הגורמים שמסביב –הורים, תנועה, ישוב, וכו'. אם אנחנו מעוניינים להשיג משהו – עלינו להתמקד בכך ולהתאמץ להשיגו.

 

סיכום

נסכם בתקווה שיהיה לנו קיץ טוב ונעים. כדאי לחלק צ'ופר כלשהו – קטע חביב ולא כבד, כדוגמת השיר הבא של שלמה ארצי:

קיץ – אור הקיץ – רוח קיץ
קיץ – בחוצות וגם בבית
קיץ של תכלת
עם שמש הוללת
וריח מדבר
קיץ בלי סוף
מתמשך על החוף – עם תפילה
לקיץ הבא